ארכיוני תגיות: הסתגלות לחיים בחו"ל

שמונת המופלאות, פלוס אחת

אחרי תשע שנים באי המטורף הזה ובעיר שקורה בה הכל, נהיה קצת יותר קשה להרשים אותי ביכולות-על (כי כולם במנהטן הם superheros). עם זאת, כיוון שבגלגול קודם הייתי דוקומנטרית, ואחרי שפגשתי בהרבה נשים מוכשרות ונפלאות, נדמה לי שאלו הן ה- top ten בקטגוריית הרילוקייטריות:

בשבילי המוסיקה והמעברים

יושבת בחזרה הפתוחה של התזמורת הפילהרמונית באולם הקונצרטים של הלינקולן סנטר במרכז מנהטן, מאזינה לאחדים מטובי הנגנים בעולם. הצלילים הנפלאים של הקונצרטו מספר אחד בסי מזור של בטהובן שוטפים את האולם. המוסיקה סוחפת אותי בצליליה ומחשבותיי נודדות. 

זהות כפולה

פוסט זה נולד כתגובה לפוסט יפהפה ונוגע ללב שקראתי כאן שכתב אריאל- "לא שייך". פוסט שעורר אצלי תחושת הזדהות והשראה לכתוב את הפוסט הבא.

על יכולות וגיבורי-על או: איך גיליתי גבורי-על בסוואנה

משפחה אחת שאני מכירה וארבעת ילדיהם, רובם מתחת לגיל חמש, עשו רילו לסוואנה, ג׳ורג׳יה. סוואנה היא עיר דרומית קלאסית, חביבה ועשירה בהסטוריה. בחנויות מבחר רהיטי עץ חמודים, בגדים צבעוניים (שלא כמו בניו יורק), מאכלים משמינים בלי פירוט קלורי ואנשים שפותחים לך את הדלת וגם מחזיקים אותה פתוחה עד שתגיעי. אנשים לא מצפצפים והתור נינוח לגמרי. בזרם המבקרים […]

ההחמצה שבדרך

לפני עשרים שנים בערך הייתי בפריז עם גיל. חשבתי שהטיול היה נפלא עד שפגשנו על המטוס בחזרה לארץ זוג, ישראלי כמובן, שהתקשה להאמין שלא היינו באיזו מסעדה מקומית ומ ד ה י מ ה. תוך כדי התיאורים המגרים שלהם על שפע הבשרים, הגבינות ופירות הים שהיו במזנון חופשי במסעדה, הבנתי שפריז הוחמצה לי ובגדול. הרגשתי […]

על גולות וגולים. בעיקר עצמיים.

יש האומרים שכשאת ׳תופסת׳ משהו, מבינה אותו לגמרי, את נהפכת לדבר הזה ואז לא יכולה יותר להביט עליו מן הצד, מבחוץ. מכיון שנעשית הדבר – את כבר בפנים, והראיה היא מבפנים החוצה. מן שינויי פרספקטיבה שכאלה, כמו התמונה של הזקנה-צעירה. אני שם. בחלק מהזמן אני אמריקאית ויש לי גם דגל ותעודה ובחלק מהזמן אני לגמרי […]

לעצור את הרכבת

החודשים הראשונים ברילוקיישן הם כמו סיפור סוריאליסטי, לא מציאותי, ממש כמו הפוסט הזה. רילוקיישן הוא כמו מסע ברכבת – נופים יפים, הרפתקאות, ממש  כייף…

חג הבית

עוד מעט חנוכה. חג האורות. השדרה החמישית זוהרת באור יקרות, בבלוג המקצועי אני מעלה פוסטים של אור, חום, נרות, סופגניות, תחרות הסוודר המכוער לחנוכה (שטות כזו של אמריקאים) וכל מה שאפשר לטגן בשמן. עמוק.

שבוע בעיר זרה

קצת יותר מחודש למעבר… החלטתי לבדוק בעצמי איך זה נראה, ואיך זה מרגיש,  אז נסעתי! מסע די מתיש, אם לא לוקחים טיסה ישירה, אבל בעצם אני די רגילה למסעות כאלה. משום מה יש לי נטייה תמיד לבחור לגור במדינות הכי רחוקות… אחרי כמעט יממה מהרגע בו יצאתי מהבית (אני גרה ברמת הגולן), נחתתי ביוהנסבורג.

באים והולכים

יש ומשתבשת לאנשים הדעת כשהם נוגעים באדמת הקודש, הלא היא ניו יורק והם נכנסים לאקסטזת מה שנקרא "זמן ניו יורק". אנשים מגיעים עם רשימות (של מקומות לבקר ושל קניות), וכמו יש איזו ירייה סודית מגג הרוקפלור, ומיד ביציאה מהגרנד סנטרל הם מתחילים לרוץ לכל עבר בשביל להספיק (צפו בסרטון קצר החוגג 100 שנה לגרנד סנטרל).

ה-חגים

פורים זהו חג מבורך; לא רק בגלל היין, החגיגות, התחפושות וטונות המתוקים (גם הילדים וגם אוזני המן), אלא בגלל שזה גם החג הזה שתמיד מסמן ב"יהודית" את סיום השלג והקור הניו יורקי.

חררדו אמר להרים ידיים

ההחלטה לקום מהספה מתרחשת די מהר (מהר זה עניין יחסי לדרום אמריקה). מספר חודשים אחרי נחיתתנו באי-שם אני מחליטה כי הגיע הזמן לשלוף את ה-רשימה. אותה אחת שכל קאוצ'ר מתחיל ממליץ עליה. את ה-רשימה חשוב מאוד להקפיד למלא בתחילת כל שנה חדשה, ולאפסן עמוק עמוק בבוידעם. הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות נכון?

וגם ההורה

בעידן של כפר גלובלי קשה (שלא לומר בלתי אפשרי) לשמור סודות, אבל מה קורה בסוד הכי שמור בקהילה קטנה בארגנטינה? סידרתי לכם יופי של בילוי בחוג לריקודי עם. אז קבלו אותו בצעד תימני…

אהבתם? עשו לנו לייק!