ארכיוני תגיות: הסתגלות לחיים בחו"ל

זה לא רק שהיאוש נעשה יותר נוח

זה לא בגלל המילקי, היוגורט או הקוטג' –  אלו יותר יקרים כאן ופחות טעימים. זה גם לא בגלל מערכת החינוך – הילדים שלי קיבלו בארץ חינוך מצויין לא פחות בהרבה, אבל הרבה פחות, כסף. זה גם לא בגלל התחבורה הציבורית, הביטחון האישי, הנימוס, המשמעת והניקיון ברחובות שבאמת מעולים פה.

עלי תאנה

סוכות בפתח, כך מספרים לי אלה מבני ביתי העוקבים אחרי לוח השנה העברי, וכבר אני שומע דיבורים על שבעת המינים, והביטוי הזה זורק אותי אחורה בזמן.

מה תעשה שם?

אירועי הפרידה שלנו הפכו למכון פילת עבורי. עשרות חברים ומכרים. וכולם עם אותה השאלה: – היא תעבוד. ואתה, מה תעשה? – לא יודע.

משפחה יוצאת לרילוקיישן: כולם ביחד וכל אחד לחוד

ברילוקיישן הראשון בחיי, הייתי בכיתה א'. ברילוקיישן השני, הייתי בכיתה ח'. ברילוקיישן הרביעי שלי, ליוויתי בת אחת לכיתה א', ובת אחת לכיתה ח'. פוטנציאל ההזדהות שלי איתן היה עצום. חזרתי והזכרתי לעצמי שאני אני, והן הן, כדי שלא "אלביש" עליהן קשיים שהן לא חוות, ובעיקר שאקשיב למה שכן מטריד ומקשה עליהן את המעבר.

נוחתת: עצות להתמודדות עם ימי הרילוקיישן הראשונים

חברה טובה שלי נסעה לרילוקיישן. בעקבות השיחה איתה, ההתלבטויות והחששות שלה ועל סמך ניסיוני האישי במעברים ממדינה למדינה,  ניסחתי חמישה טיפים לרילוקשיין מוצלח. לי הם עזרו.

אמא ישראלית שנולדה באמריקה

אני אמנם אמא ישראלית לכל דבר ועניין. גדלתי לאמא ישראלית, צפיתי בחברותי מגדלות את ילדיהן בישראליות, ואיתן התייעצתי ומהן למדתי מה לעשות ואיך כשתיוולד המיועדת. אה-מה-מה, אני לא חיה בישראל, רופאת הילדים לא ישראלית, אין כאן טיפת חלב, המוצרים בחנויות אחרים ויש כאן כל מיני אלמנטים שמאוד התחברתי אליהם (אם מישהו יצטט אותי, אני אכחיש שכתבתי […]

כי גם לאבא מגיע!

הנה רעיון. לפני כך וכך שנים קמה בארץ קול צעקה הקוראת לשוויון בין המינים. לא היה מדובר בחוק שוויון בעבודה, או במינוי נשים בתפקידי מפתח, אלא במשהו חשוב עוד יותר – הוחלט לבטל את יום האם ולהפוך אותו ליום המשפחה!

אז איך אמרת שקוראים לך?

מתישהו, בשנות השבעים, הרבה לפני המצאת האולטרסאונד, נולדתי. מאחר ולהורים שלי לא היה קצה קצהו של רעיון איך לקרוא לרכה הנולדת, ומכיוון שלא ידעו את מין התינוקת העתידה להיוולד, חיפשו שמות לבנים ושמות לבנות.

כמה מילים בשבחה של עירי

חזרנו הביתה. רילוקיישן שני, והפעם זה באמת הרגיש ככה. כמו בית. התגעגעתי למיטה שלי, למקלחת, לארון הבגדים במקום מזוודות. התגעגעתי לאפשרות השקטה של לקום בבוקר במרחב הפרטי שלי. ליצור. לכתוב. לראות את הבנות ישנות בין הררי הבובות שלהן ומשחקות אחר הצהריים עם השכנים, או יושבות כל היום בחדר עם הארנבים ומדברות.

הלם תרבות: איך תדעו אם אתם סובלים מזה ואיך תצאו ממנו?

נחתתם, מצאתם את המכולת הקרובה לביתכם, אמרתם שלום לאנשים ברחוב? אבל משהו עדיין לא בסדר, משהו לא עובד כמו שצריך, אתם לא מצליחים להרגיש בנוח במקום בו אתם חיים. ייתכן שאתם סובלים ממה שמכונה אצל אנשי מקצוע שעוסקים ברילוקיישן: הלם תרבות. 

בייג׳ינג Tai Tai: "לו הייתי אשת expat" – חלק ב׳

Tai Tai בסינית זו Madame, Mrs, Lady, Wife. מגוון הפירושים באנגלית קולעים יותר למשמעות המילה והביטוי כולו. אז למה מתכוון המשורר באומרו בייג׳ינג Tai Tai ומדוע בעלי וחבריו שליחי הרילוקיישן האחרים מסתכלים בקנאה על נשותיהן ומפנטזים לעצמם ״לו רק הייתי יכול להיות אשת expat"?

הפעם הראשונה או השניה? נקודות למחשבה למי שמתכננים רילוקיישן נוסף

פעם מזמן עוד לפני שידעתי שאני אתחתן ויהיו לי 3 ילדים ואני אחיה בארץ אחרת, שאלתי את הגיסה שלי, שהיתה צעד וחצי מהלידה השניה שלה מה יותר מפחיד,לידה ראשונה או שניה? היא חשבה לרגע וענתה: "בלידה הראשונה את בעצם לא יודעת כלום, את רק מדמיינת כמה יכאב, אבל עוד אין לך מושג כמה זה יכאב, את […]

מכבי אש בסלון: מה עושים בemergency במנהטן

נתחיל בזה שהכל בסדר. וגם ברור לי שזה לא עניין של צחוק. אבל כמה ימים אחרי אני מנסה לזכור את הרגעים היותר משעשעים של המקרה (או המקרים). אז אשחזר. כל מה שאני זוכרת זה צרחות ברקע, רגליים שריריות, שעירות וחשופות,  וסירנות.

אהבתם? עשו לנו לייק!