ארכיוני תגיות: הסתגלות לרילוקיישן

על אנשים, על קשיים ועל רילוקיישן

לא הצלחתי לכתוב זמן רב. מכיוון שאני נחושה להצליח להשלים את הפוסט הזה, אני אעשה את הצעד הנואש של להשתמש בפן העורכדיני שלי, אכתוב את כותרות המשנה ואנסה לתפור עליהן את הטקסט שלי. אני מצטערת אם זה יוצא כמו גיבוב של מחשבות.

אין עשן

הפסקת עישון הייתה מטרה ששמתי לי לרילוקיישן. לא שעישנתי כבד, אבל עישנתי קבוע עם הפסקות קצרות, ותמיד חזרתי בתירוץ זה או אחר: עבודה, כתיבה, מילואים. ברילוקיישן אין את התירוצים האלה. חוץ מזה אמריקה נשמעה כמו מקום אידיאלי להפסיק: שם התחיל הגל הגדול של חקיקה ואכיפה נגד עישון, וגם סימון המעשנים כ"אחרים", וכבר כתבתי פעם שבארה"ב […]

I got the whole world in my hands

יש המון שניות אושר שקורות לי "תוך כדי" ומבהירות לי שאני במקום כבר מספיק זמן בשביל לקרוא לו שלי: בית הקפה שלי, הסופר שלי, הפאב שלי, הבנק/ מתפרה/ מאפייה. הרגעים האלו כמובן מתעצמים ברילוקיישן, כי זה לא רק שמצאתי את ה"מקומות" הללו, אלא שמצאתי אותם בעיר זרה, במדינה חדשה, מעבר לים, בשפה שהיא לא שלי […]

זהות כפולה

פוסט זה נולד כתגובה לפוסט יפהפה ונוגע ללב שקראתי כאן שכתב אריאל- "לא שייך". פוסט שעורר אצלי תחושת הזדהות והשראה לכתוב את הפוסט הבא.

מי הזיז את הנירוואנה שלי?

לא הספקתי למצמץ וכבר עברה לה חצי שנה ברילו בהודו. יושבת על הערסל במרפסת, מנסה לסכם לעצמי את חווית הודו, ו….מרגישה קצת ריקנות.

הביתה

בשעה שאני כותבת, סימבה הכלב נח כאן לידי, אוזנו ממש מתחת לוונטה של האוויר הקריר (סופסוף התחמם בחוץ) והשערות הקטנות של פרוותו הרכה רועדות קצת ברוח הקרירה שמתנשבת לה.

איך שכחתי את החתונה שלי

מזה חודש שאני נמצאת בגלות.

אצלי הכל בסדר

וזו היא האמת, לא רק הגרסה המכובסת שאני מספקת לאמא שלי כדי שלא תהיה בחרדות.

צומת סגולה פינת ארבעה בנים

עוד מעט מגיע חג הפסח ואני עדיין על המדוכה, פוסחת על שני הסעיפים. מחד מתגעגעת לחג משפחתי ענף, רב משתתפים ודל קמחים בארץ, מאידך שמחה לחופש ולאנונימיות של פה. בניו יורק נזהרים לא לשאול אותך איפה את בחג, פן תנחתי אצלם לסדר שגם ככה מצטודד לימין ולשמאל במקום ההסבה הרגילה, פשוט כי אין מקום.

סופה של כל סופה לעבור

לפני שעברתי מארץ השמש, קליפורניה, לניו ג׳רזי/ניו יורק, לקחה אותי חברתי אורית למסע בחדר הארונות שלה. אורית עברה שנתיים קודם לכן מבוסטון, ארץ הקור, לדרום קליפורניה ומשום איזושהיא נוסטלגיה ושמחת המרחבים שבחדר ארונות קליפורני, שמרה את ציוד החורף שלהם.

על יכולות וגיבורי-על או: איך גיליתי גבורי-על בסוואנה

משפחה אחת שאני מכירה וארבעת ילדיהם, רובם מתחת לגיל חמש, עשו רילו לסוואנה, ג׳ורג׳יה. סוואנה היא עיר דרומית קלאסית, חביבה ועשירה בהסטוריה. בחנויות מבחר רהיטי עץ חמודים, בגדים צבעוניים (שלא כמו בניו יורק), מאכלים משמינים בלי פירוט קלורי ואנשים שפותחים לך את הדלת וגם מחזיקים אותה פתוחה עד שתגיעי. אנשים לא מצפצפים והתור נינוח לגמרי. בזרם המבקרים […]

מתאקלמים

אז זהו, עברנו כולנו  – שי, אני, מאיה, בר, איתמר, 9 מזוודות ו 5 טרולים, בטיסה ישירה מתל אביב ליוהנסבורג.

חג הבית

עוד מעט חנוכה. חג האורות. השדרה החמישית זוהרת באור יקרות, בבלוג המקצועי אני מעלה פוסטים של אור, חום, נרות, סופגניות, תחרות הסוודר המכוער לחנוכה (שטות כזו של אמריקאים) וכל מה שאפשר לטגן בשמן. עמוק.

אהבתם? עשו לנו לייק!