ארכיוני תגיות: לבד ברילוקיישן

ואף על פי כן יפה וטובה תהיה השנה. חייבת להיות!

אני מאוד מאוד אוהבת התחלות חדשות, אנרגיות מתחדשות ושינוי של רוחות השמיים. בדרך כלל, אני מנסה לשכנע את עצמי שכיף לי בקבוע ובמוכר ושנוח לי. אבל זה כנראה שקר גס. אני אוהבת לשנות ולחוות, ובדרך כלל אבחר את החוויה המשמעותית על פני יציבות או התיישבות. זה ממלא אותי וממלא לי אוויר בריאות.

טיול גיבוש עצמי

באחד מסופי השבוע האחרונים היה ברשותנו רכב שכור למספר ימים, אך התכניות למענן הושכר השתנו, וכך התעוררתי לבוקר בו מר בחור יצא לבד עם הבנות ואני נשארתי לבד עם הרכב. זה לא חוקי לבקש יותר מזה.

החיים זה מה שקורה…

"החיים זה מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תוכניות" אמר ושר ג'ון לנון, וביננו- לגמרי צדק. חלפו להם כמעט 8 חודשים מאז עברנו לניו יורק, ולפתע ירד האסימון שסך הכל לא כזה רע לי.

לא פוסט ציונות

עכשיו, כשאין לי עבודה (ק-ר-י-י-ר-ה) ואין לי מטלות בית אינסופיות יש לי הרבה (מידי?) זמן להרהורים ומתמטיקת נפש לא מורכבת. אז נכתב לי הפוסט המהורהר הבא;  הייתי צריכה לנסוע עד סינגפור כדי ש:

הלם תרבות: איך תדעו אם אתם סובלים מזה ואיך תצאו ממנו?

נחתתם, מצאתם את המכולת הקרובה לביתכם, אמרתם שלום לאנשים ברחוב? אבל משהו עדיין לא בסדר, משהו לא עובד כמו שצריך, אתם לא מצליחים להרגיש בנוח במקום בו אתם חיים. ייתכן שאתם סובלים ממה שמכונה אצל אנשי מקצוע שעוסקים ברילוקיישן: הלם תרבות. 

לבד בעיר זרה: איך מוצאים חברים ומקימים קבוצת כדורגל?

לבד, בעיר זרה.  בן הזוג עובד,  אני עדיין לא, מטופלת בפעוט בן שנתיים. השינוי המהותי הזה מקשה עלי את המעבר. מבת אדם עובדת הפכתי בן רגע לעקרת בית במאה אחוז משרה. נקודת שבירה,  איך מעבירים את הימים, חוץ מהסיבוב היומי בגני השעשועים שיש בעיר? הנסיעה ברכבת הפרוורית לפריז עם עגלה ושיטוט בעיר זה סיפור לא […]

בזוגיות של לבד

יש משהו קשה יותר מלחוש זרות ובדידות ברילוקיישן? בהחלט. להישאר לבד עם ילד בן ארבע ברילוקיישן כשבן זוגך יוצא לנסיעת עבודה של שלושה שבועות. אבל אם שרדתי לכתוב על זה, אז כניראה שהכול בסדר.

איך אומרים קרעצחן בפורטוגזית?

השבוע הייתי חולה. לא משהו רציני – כאבי בטן, חלוש'ס כללי ותחושת עילפון תמידית. בפורטוגזית אומרים "mau". בהחלט מתאר את כל הסימפטומים; הרגשתי – "mau". זה ממש mau  להרגיש חולה במדינה זרה שבה השפה השלטת היא לא שפה שאתה שולט בה.

אנשים חדשים, או איך רצתי עשרה קילומטר

 אחד ממאפייני הרילוקיישן הוא המפגש עם אנשים חדשים; עיקר העיסוק הוא במפגש של ילדי הרילוקיישן עם חברים חדשים והצורך לטוות רשתות חברתיות שיחליפו את אלו שהשאירו הילדים בארץ. מעט מאוד נאמר עלינו, המבוגרים, ועל המפגש שלנו עם אנשים חדשים.

שינויים בהרגלי התפיסה

בוקר אחד מצאתי את כל חיי משתנים מקצה אל קצה. ככה התחיל הרילוקיישן שלי, ואם יש שחור ולבן בחיים אז לא יכולתי לאתר אותם נכון יותר בחיי מאשר בתקופה הזאת; ארץ אחרת. מקום עבודה חדש. שפה אחרת. עוד שפה כמעט חדשה. בית חדש. חברים חדשים. מאמא לשניים המתזזת בין עבודה לילדים חזרתי להיות סוג של רווקה […]

כל ההתחלות (לא כל כך) קשות

אלו היו ארבעה חודשים מורטי עצבים, לחוצים ועמוסים. פינינו דירה, סיימתי תפקיד, עשינו מסיבות פרידה,מכרנו רהיטים וסגרנו את חשבונות הטלפון והאינטרנט. במקביל איתרנו מקום מגורים, נרשמנו ורשמנו. טבלאות אקסל, פנקסים ובלוקים צהובים התמלאו במשימות, הערות, כתובות וטלפונים. איכשהו, למרות כל מאמצינו להיות מאורגנים, חיינו בבלגן. דירתנו התמלאה ארגזים, ורשימת המשימות הלכה והתארכה כשגילינו שמאחורי כל […]

אהבתם? עשו לנו לייק!