ארכיוני תגיות: לחיות בחו"ל

הביתה

בשעה שאני כותבת, סימבה הכלב נח כאן לידי, אוזנו ממש מתחת לוונטה של האוויר הקריר (סופסוף התחמם בחוץ) והשערות הקטנות של פרוותו הרכה רועדות קצת ברוח הקרירה שמתנשבת לה.

רגל פה רגל שם

בעוד חודשיים וחצי אני עוברת לגרמניה. מאז שנפלה ההחלטה, נדמה כאילו המילה רילוקיישן היא המילה הנפוצה ביותר מסביבי, ואפילו בתקופה הזו האקדמיה ללשון העברית הציגה את החלופה העברית – שעתוק.

לגור רחוק מההורים

סימביוזה- סוג של יחסי גומלין בין אורגניזמים בטבע, בו שני הצדדים מפיקים תועלת מהקשר. מגיע סופ"ש נוסעים לסבא ולסבתא, הם מחכים כבר כל כך הרבה זמן לראות את הנכדים (למה לא באתם שבוע שעבר?) אתם מחכים כבר כל כך הרבה זמן להניח את הראש על הכרית ולישון בשקט, בלי לשמוע איזה זאטוט מתלונן – משעמם […]

קונסוליה ואיבוד דעת כפול

היה איש חכם שאמר פעם שהחיים הם מה שקורה בזמן שאתה מתחמק מכתיבת התזה, ואם תבקשו ממני לתת לכם מקור ולצטט בשיטת הרווארד יש סיכוי גבוה במיוחד שאשלוק לכם את כדורי העין באמצעות שום דבר חוץ מנוצת טווס וציפורני הרגליים שלי, אז ראו הוזהרתם. בכל אופן, האיש החכם הזה היה צודק, ואכן, יכול להיות שהוא […]

על ילדים, שאלות מביכות וסוחרי סמים

״אז, יהיו לי מתישהו נכדים?,״ אמא של בנג׳מין שאלה אותי, משומקום, כשישבנו על המיטה ועשינו שיחת נפש בלי בנג׳מין שהיה עסוק במירוק התנור אחרי שהיא סילקה אותו בבושת פנים. אם הייתה לי כוס מים לידי היא הייתה מתנפצת על הרצפה בקול תרועה רמה, אך לצערי ידיי היו ריקות, כך שלא הייתה לי שום הסחת דעת.

גלובליזציה וביורוקרטיה

בין ריאיון למאמר לתמלול בשביל התזה שלי, השבוע האחרון עבר בלי יותר מדי התרחשויות, ואני כוללת גם את העובדה שלא באמת ערכתי אף ריאיון, קראתי אף מאמר או תמללתי אף טקסט בכך ש״אין התרחשויות״. לכן, אבחר לעסוק במה שהבריטים עוברים לשוחח עליו בכל עת בה אין תוכן אמיתי – מזג האוויר.

של מי יום העצמאות הזה?

יום העצמאות. השדרה הראשית והרחובות הסמוכים מלאים באנשים. על הבמה המרכזית מנגנת להקה ובדוכנים מוכרים צמר גפן מתוק ושתייה קלה. כולם ממתינים לזיקוקים שאמורים להאיר את השמיים בעוד כחצי שעה. האווירה, ההמולה, והרעש מסביב מרגישים מאוד מוכר, אך הפעם זאת לא כיכר רבין, אלא הרחוב הראשי בעיר בה אנחנו גרים בארה״ב.

האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא אסור באזיקים

התבקשתי על ידי עורכת האתר המסורה לכתוב פוסט על "מהי עצמאות בעיניי". האינסטינקט הראשוני שלי היה לכתוב ש"אין דבר כזה, עצמאות" ולצטט את ז'אן-ז'אק רוסו, שכתב ש"האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא אסור באזיקים". כי האמת היא, שאני לא מאמין גדול בעצמאות. כלומר, אני לא מאמין שהיא באמת קיימת – כולנו אסורים ועצורים של תשוקותינו, מאוויינו, פחדינו […]

סטינג, פול סיימון וזכרון יום השואה הפרטי שלי

יום הזיכרון לשואה ולגבורה של שנת 2015 החל אצלי לפני 7 חודשים, כשכמעט לחצתי על כפתור ה"אשר" בהזמנת הכרטיסים להופעה של סטינג ופול סיימון בלונדון.  משהו בהרגשה שלי לא הסתדר עם תאריך ההופעה,  פתחתי לוח שנה ונוכחתי לדעת שהקונצרט מתקיים בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. סטינג ופול יכולים לחכות ליום אחר.

אורחים לטווח ארוך: איך מארחים חברים ומשפחה למעלה משבועיים ונשארים בחיים?

"זה היום שהולך שהולך ועוזב וכל איש לביתו ממהר לפינה החמה, השקטה, הפרטית האם זו תמונה משפחתית?" (מיכל שלו) שמחה וששון! בקיץ הקרוב, ההורים שלי יגיעו לבקר אותנו בטורונטו למשך חודשיים שלמים! אני מאוד אוהבת את הביקורים שלהם כאן. הם ואנחנו מקבלים קצת "אוויר לנשימה", אנחנו נוסעים לטייל באזור (ולפעמים גם מרחיקים יותר). זה נותן […]

102 יום – חלק שני

אספתי את עצמי, כמו שאני יודע לעשות. אני מודה שרגעי שפל עושים לי טוב, הם גורמים לי להעריך מחדש את המצב ולתכנן. ובינינו, כשאתה בשפל, זה לא (כך לפחות זה מרגיש) שיש לך עוד לאן לרדת. אז קודם כל החלטתי שאני חי בלונדון ויצאתי לטיול רגלי ברחובות העיר שהכניס לי אוויר חדש לריאות. דבר שני […]

בודדים באי אבוד

אז אחרי חודש של התאקלמות, והפצרות חוזרות ונשנות מיעל ולימור, התיישבתי לכתוב. כבר הרבה זמן שאנחנו מחפשים רילוקיישן, לא בגלל המילקי או ביבי, או שרה, אלא בשבילנו. בעיקר בשביל החוויה של לגור במקום אחר.

זה לא רק שהיאוש נעשה יותר נוח

זה לא בגלל המילקי, היוגורט או הקוטג' –  אלו יותר יקרים כאן ופחות טעימים. זה גם לא בגלל מערכת החינוך – הילדים שלי קיבלו בארץ חינוך מצויין לא פחות בהרבה, אבל הרבה פחות, כסף. זה גם לא בגלל התחבורה הציבורית, הביטחון האישי, הנימוס, המשמעת והניקיון ברחובות שבאמת מעולים פה.

אהבתם? עשו לנו לייק!