ארכיוני תגיות: רילוקיישן לברלין

מסגרות

מאז שאני זוכרת את עצמי, שנאת חיי הייתה להכנס למסגרת חדשה. אני לא טובה בזה, זה לא נוח לי, זה גורם לי להרגיש כמו מישהו מכוכב אחר שנחת היום בכדור הארץ ומצפה שהמקומיים יקראו לו לארוחת צהריים. תמיד קינאתי באנשים שאוהבים שינויים וסביבות חדשות, תמיד יש להם סיסמאות על דינאמיות ואתגרים וריגושים, שגורמים לי לחשוב […]

על אנשים, על קשיים ועל רילוקיישן

לא הצלחתי לכתוב זמן רב. מכיוון שאני נחושה להצליח להשלים את הפוסט הזה, אני אעשה את הצעד הנואש של להשתמש בפן העורכדיני שלי, אכתוב את כותרות המשנה ואנסה לתפור עליהן את הטקסט שלי. אני מצטערת אם זה יוצא כמו גיבוב של מחשבות.

איך שכחתי את החתונה שלי

מזה חודש שאני נמצאת בגלות.

אצלי הכל בסדר

וזו היא האמת, לא רק הגרסה המכובסת שאני מספקת לאמא שלי כדי שלא תהיה בחרדות.

צומת סגולה פינת ארבעה בנים

עוד מעט מגיע חג הפסח ואני עדיין על המדוכה, פוסחת על שני הסעיפים. מחד מתגעגעת לחג משפחתי ענף, רב משתתפים ודל קמחים בארץ, מאידך שמחה לחופש ולאנונימיות של פה. בניו יורק נזהרים לא לשאול אותך איפה את בחג, פן תנחתי אצלם לסדר שגם ככה מצטודד לימין ולשמאל במקום ההסבה הרגילה, פשוט כי אין מקום.

"ומה אתם עושים עם הכלב?"

כמובן שנוטשים אותו בצד הדרך. דילן היקר, תודה על השנים היפות, עכשיו קח חטיף דנטלי וצא לרחובות, אמא ואבא עוברים לברלין.

שלוש מזוודות

וכך הגעתי לנקודה המשמעותית ביותר ברילוקיישן, אשר לא פיניתי לעצמי את הזמן לתכנן אותה לעומק – לנקז את כל רכושי (דל ככל שיהיה) לשלוש מזוודות.

רילוקיישן זה כמו לאבד את הזיכרון

תמיד תהיתי איך זה לאבד את הזיכרון. איך מרגיש מישהו שיום אחד קם בבוקר – ואין לו זכרונות. איך זה ללכת ברחוב בשכונה שלך ולא להכיר אף אחד. לא לזכור כמה עולה חלב, מתי באים לאסוף את הזבל, איפה שורת הממתקים בסופר, כל כמה זמן עושים טסט לרכב, ואיך לעזאזל מגיעים הביתה. פתאום הבנתי, לעשות […]

הדוב הטבעוני: כשוייטנאמי ויפני נפגשים

בעבר, כשעוד הייתי אוכל-כל פלצן, נהגתי לעקם (ולהרים) את האף לנוכח מסעדות עם תפריט לא ממוקד מספיק, שמנסה לכוון להרבה טעמים, ופוגע בכלום. במיוחד יצאה טינתי על מסעדות מהז'אנר ה"פאן-אסייתי", שגם נפוץ מאוד בישראל. אתם יודעים, אלה שמגישות מעין תערובת לא-ברורה של מנות ומטבחים אסייתיים – מהודו דרך וייטנאם ותאילנד, ועד סין ויפן – ממוקפצים […]

האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא אסור באזיקים

התבקשתי על ידי עורכת האתר המסורה לכתוב פוסט על "מהי עצמאות בעיניי". האינסטינקט הראשוני שלי היה לכתוב ש"אין דבר כזה, עצמאות" ולצטט את ז'אן-ז'אק רוסו, שכתב ש"האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא אסור באזיקים". כי האמת היא, שאני לא מאמין גדול בעצמאות. כלומר, אני לא מאמין שהיא באמת קיימת – כולנו אסורים ועצורים של תשוקותינו, מאוויינו, פחדינו […]

יום השואה בברלין: 365 ימים בשנה

בברלין זה בכל מקום, בכל שעה, כל השנה. זיכרון השואה ממשיך ומתחדש. זה פשטני וזה נדוש. זה בעיני המתבוננת, תגידו ודאי. זיכרון השואה כאן, על כך אין עוררין, אך בידינו, החיים באירופה, הבחירה האם וכיצד להכילו.

הדוב הטבעוני: וייטנומנומנום

כבר כתבתי כאן בעבר על חיבתי היתרה למזון שמקורו במזרח אסיה. הכבוד שהמטבחים האלה עושים לירקות הופך אותם לגן עדן לטבעונים, עם אינספור אפשרויות, שילובים, טעמים, ריחות ומרקמים. האפשרויות כל כך נרחבות, עד שחשבתי לעצמי כי זה ממש מתבקש לפתוח מסעדה אסייתית על טהרת תוצרת האדמה. מסתבר שלא רק לי זה נראה מתבקש, אלא גם ליזמים […]

לא רק בריו: הקרנבל של ברלין

ביום אחד בשבוע הראשון של יוני, ברלין הבינלאומית כמו חושפת את קרבי המולטי- קולטי שלה בקרנבל שלא מבייש את ריו. השנה זה היה ביום חם באופן חריג לברלין, 32 מעלות בצל, עם אחוזי לחות שאינם מביישים את תל אביב ביולי אוגוסט. אני, במקומם הייתי מבטלת את האירוע ומכריזה יום לים – אבל הברלינאים, כמו הברלינאים, […]

אהבתם? עשו לנו לייק!