ארכיוני תגיות: רילוקיישן לצרפת

סקי: הסיפור האמיתי

כבר חמש שנים שהחצי השני מנדנד "בואו נארגן חופשת סקי". כבר חמש שנים שאני עונה לו "אולי בשנה הבאה". בכל שנה, לאחר חופשת חודש פברואר, חופשת החורף של בתי הספר בצרפת, חוזרים ילדים לבית הספר של ילדיי עם קביים, פציעות ואפילו כיסא גלגלים.

זה התחיל כבר בחנוכה – הגולה הקטנה בגרון

זה כבר התחיל בסופגניות, הגולה הקטנה בגרון. במסיבת חנוכה של השלישי, בן השנתיים וחצי אחרי שכבר שבועיים הוא שר "סורה חושך על השחור" ובמסיבה הפגין את כישוריו המוסיקליים (מזל שהוא לא מתבסס על הגנטיקה שלי, בקטע הזה). זה התעצם קצת במסע הלפידים

אולי ניסע לרילוקיישן?

אולי ניסע לרילוקיישן בפרובנס, מה את אומרת? בלעתי את הרוק והחיים עברו לי מול העיניים… 3 ילדים, עסק מצליח, מטפלת שמנקה, מבשלת ודואגת לילדים, מותק, אני ברילוקיישן כבר שנים. אני יודעת שזה מה שהוא רוצה כבר הרבה זמן.

פריז. יום שישי בערב.

יום שישי. יום שישי השלושה עשר. הילד לומד עברית עם המורה לעברית. אבל אנחנו לוחצים על המורה שתסיים את השיעור מוקדם, כי אחרת יאחרו למשחק. משחק כדורגל. משחק ידידות בין גרמניה לצרפת באיצטדיון סטאד דה פרנס בסנט דני.

אש

בישראל, במהלך העבודה, השתתפתי בהרבה ימי עיון, מפגשי עבודה, בתרגילי חירום ואפילו באירוע אמיתי של שיטפון. בצרפת, בשבוע אחד הייתי נוכחת (פעילה) בשני ימי עיון א(טר)קטיבים במיוחד. אספר על אחד מהם, כי הוא היה "לוהט" במיוחד…

אוף, שוב פעם את?!

שוב פעם אני. היו זמנים בהם ישבתי לי בערבות פיקארדי, בודדה והוגה, עתותי בידי והמקלדת מרקדת בין אצבעותי. הבלוג הזה ספג ממני כמעט הכל, ודרכו גם אתם. ראויה לציון יכולתכם לספוג את שפע הציניות והמרירות שלי על ה"חור" שבו גרנו במשך שנתיים וחצי.

פריז בלהבות!

שרב. כבר שכחתי איך זה מרגיש. מה גם שבישראל יש לאן לברוח בשרב – בבית,בעבודה, בקניון, במסעדה, בכל מקום יש מזגנים. פה,  בצרפת, אנחנו נוזלים ברחובות, כולם מזיעים ואין, אין לאן לברוח.

שכחו אותי בצרפת: דבר בן הזוג

3 שבועות אחרונים שלי בצרפת – לבד! המשפחה חזרה לארץ ואני נשארתי במלון קטן ונחמד בעיר הרפאים שבמחוז פיקארדי. לכאורה, תודו זה נשמע אידיאלי – החיים הטובים! בפועל: עצוב, מלנכולי, שקט ומפחיד.

This is the end

אז זהו. הגענו לישראל לפני שבוע וסוף סוף הצלחתי לארגן לעצמי את המחשבות כדי להעביר אותן הלאה. בכל זאת, פוסט אחרון. צריכה להשאיר רושם טוב, לא?

התפכחות

האם אי פעם יצאתם למסיבה ולקחתם איזה עשב או כימיקל? או אפילו עברתם ניתוח בהרדמה מלאה ואתם זוכרים את רגעי ההתאוששות? זה מה שעולה בדעתי כשאני חושבת עכשיו, רגע לפני החזרה הביתה, על מה שעבר עלינו ברילוקיישן הזה.

I have a dream

בעוד חמישה שבועות בדיוק אנחנו חוזרים לארץ, והמוח שלי מפוצץ ברשימות, סידורים, קניות, טפסים, ארגזים, והמון דברים שטרם הספקתי לכתוב בבלוג… אבל מעל הכל, מרחפת שאלת מליון הדולר – "מה תעשי בארץ?" כל עוד נשאלתי את השאלה הזאת בעודי בצרפת, היה קל להתעלם ממנה, כי יש עוד זמן, אבל הופ! הזמן טס כשנהנינו ועכשיו באמת צריך […]

למה אני לעולם לא אהיה צרפתיה (אבל לעולם אל תגידי לעולם לא)

je vous présente mes meilleurs voeux pour la nouvelle année  – כל אדם בצרפת מנומס ומתורבת מברך בברכת שנה טובה את בן שיחו. "כן, ממש שנה טובה, השנה הזו התחילה מצויין!", אומרת לי בציניות מכרה צרפתיה.

Je suis Charlie

מוצאי שבת עכשיו. חזרנו לא מזמן מ"מארש" במרכז בווה. הנוסח המדויק של האירוע, בכל רחבי צרפת, היה Marche republicaine למען חופש הביטוי. ואכן, התאספנו מכל קצווי המחוז וצעדנו מקצה אחד של מרכז העיר לקצה השני, תוך שאנחנו עוצרים ומוחאים כפיים בהמונים ליד כל מערכת עיתון מקומי. זה היה מרגש. המוני אנשים גדשו את מרכז העיר, ומדובר […]

אהבתם? עשו לנו לייק!