ארכיוני תגיות: רילוקיישן לקנדה

התבגרות

שבת לפני הצהריים, מייד כשאנחנו חוזרים מהג'ים, זו השעה של השיחה השבועית שלנו עם הלוחם. הדלק השבועי שלי. בטירונות ובמסלול, באמצע השבוע המפקדים לוקחים להם את הסלולרי ומחזירים אותו לשעת ת"ש בלבד. אז בפועל אין לנו ממש תקשורת איתו באמצע השבוע. כל שבוע אני מחכה בקוצר רוח לשמוע את קולו העמוק מתנגן "אמאא, מה שלומך […]

בחירות – היום שאחרי

הפעם האחרונה שבה הצבעתי היתה לפני כשני עשורים. הצבעתי ברגליים. תיכננו את זה כמו מבצע צבאי על כל פרטיו. עזבנו את הארץ הזו בה נולדנו ובה הולדנו את ילדינו ובחרנו לנו ארץ אחרת.

אורחים לטווח ארוך: איך מארחים חברים ומשפחה למעלה משבועיים ונשארים בחיים?

"זה היום שהולך שהולך ועוזב וכל איש לביתו ממהר לפינה החמה, השקטה, הפרטית האם זו תמונה משפחתית?" (מיכל שלו) שמחה וששון! בקיץ הקרוב, ההורים שלי יגיעו לבקר אותנו בטורונטו למשך חודשיים שלמים! אני מאוד אוהבת את הביקורים שלהם כאן. הם ואנחנו מקבלים קצת "אוויר לנשימה", אנחנו נוסעים לטייל באזור (ולפעמים גם מרחיקים יותר). זה נותן […]

7 מהלכים שיעזרו לך להרגיש ב'בית' בארץ זרה

שלשום הלכתי לקנות לילדתי בת הארבע כיסא חדש לאוטו. בכל שנה מחדש אני נתקעת כששואלים אותי "כמה היא שוקלת" כי אני נזכרת שהתשובה  "11.4 ק"ג" לא תספק את המוכרים כאן. הם צריכים לדעת בפאונד. ומה לעשות שהמיינד שלי מתוכנת לקילוגרמים?

איך לעזאזל מצאתי את עצמי בקור הזה?

מהפרברים היהודיים של טורונטו, קנדה, אני כותבת לכם את הבלוג הזה. אני גרה בבית הרבה יותר גדול מזה ששכרנו בפתח תקוה, נוסעת באוטו יותר גדול, אוכלת סלט הרבה יותר גדול במסעדה הקרובה (עזבו שזה רק חסה). הגודל קובע? אני גיליתי שלא. מסתבר שאני, על יתרונותיי וחסרונותיי, הולכת עם עצמי לכל מקום ולא משנה באיזו יבשת […]

הנה בא החורף (חלק ב'), או: מה לובשים דובי קוטב?

שמלה וכפכפים. גדלתי בפרברי תל אביב המיוזעים ושנות ילדותי מחוץ לארץ הקודש עברו עלי במדינה מערב אפריקאית מזיעה אף יותר. במרבית תמונות הילדות שלי מככבת ילדה לבנבנה בשמלה וכפכפים עם שלל סימני עקיצות, חבורות וכתמי יוד על הרגליים. למעשה, רוב תמונות הבגרות שלי נראות בערך אותו הדבר כולל השמלה והכפכפים (וסימני העקיצות והפציעות המוזרות על […]

שיעורים שנלמדו בדרך הקשה

אישה חכמה, ומנטורית מקצועית, אמרה לי פעם שבחצי השנה הראשונה של רילוקשיין אסור לנסוע הביתה לבקר. חבל רק שהיא אמרה לי את זה בזמן שניסיתי לאסוף את עצמי אחרי ביקור של שלושה שבועות בארץ הקודש.

אני רק שאלה!

את הרשומה הזו אני כותבת בעיצומו של ביקור בישראל. אני חייבת להודות שלרוב אני לא כל כך אוהבת להגיע למקומות האלו של השוואה בלתי פוסקת בין קנדה לישראל, ולהגיד שכאן זה ככה אבל אצלנו זה אחרת, אבל בכל זאת מצאתי את עצמי עושה את זה יותר מידי פעמים במהלך הביקור והוא אפילו עדיין לא הסתיים. למרות […]

אני כאן מבחירה

אני כאן מבחירה. זה המשפט שבחרתי להתחיל ממנו את הבלוג, כי אני כאן מבחירה ולא מכורח הנסיבות. יותר נכון אנחנו. אנחנו כאן מבחירה. אנחנו לא כאן ברילוקיישן מוגבל בזמן, לא כאן בגלל עבודה, לא בגלל לימודים, לא בגללו ולא בגללה, לא עזבנו בעל כורחנו משפחה בוכיה מאחור, ואנחנו גם לא חיים ונושמים ישראל ורק מחכים […]

כל הדרכים מובילות לאיקאה

כבר אמרו חכמינו "לא כל אדם מוצא את אושרו בחיים, ואם הוא מוצא, זה בטח של מישהו אחר". במשך שנים גרמו לנו לחשוב שאושרנו שוכן אי שם באזור התעשיה פולג. וכשאושרנו עלה בלהבות הלכנו לחפש אותו בחולות ראשון  (מינוס מבט נוסטלגי לעבר שרידי סטקיית הטייסים, פלוס האצה מגניבה בסיבוב רשפון) ומצאנו. כי הרי אין דבר שיקרב […]

גוסטבו ואני

בדירה הראשונה בה גרתי אחרי הצבא והטיול במזרח, חיו עוד שני שותפים. הם אומנם היו קצת יותר מבוגרים ממני, אבל מושג בחיים לא ממש היה להם. וכך בבית שהדיאטה בו התבססה על פיתות עם חומוס ופסטרמה היו גם כמה אירועי החשכה לא נעימים אחרי שאיש מאיתנו לא טרח לשלם את חשבון החשמל. זו היתה גם […]

חום יולי אוגוסט

ואחרי ששרדנו חורף קוטבי ואביב פורח פתאום נהיה קיץ. ולא סתם קיץ, אלא מה שנקרא  full blown catastrophe. מזיע, מעיק ולמרבה העונג לא ממוזג. 

חוזרת הביתה?

כשנוסעים לחו"ל מחו"ל, לאן חוזרים כשחוזרים הביתה? אני מודה שזו שאלה שלא שאלתי מעולם; עד שמצאתי את עצמי בשדה התעופה בלונדון חולפת על פני שער היציאה של הטיסה לתל אביב.

אהבתם? עשו לנו לייק!