ארכיוני תגיות: רילוקיישן עם ילדים לארה"ב

אכול ושתה כי מחר חוזרים

ואז מגיע היום הזה – חצי שנה עד החזרה לארץ. וכאן דרכי נפרדת מאלה שלא יודעים מתי חוזרים. אני יודע מתי, וזה לא מותנה באם נמצא עבודה, או כשיסיימו תיכון, או כשהממשלה תתחלף. אני יודע שבלי עבודה, באמצע הלימודים, אל אותה ממשלה – אנחנו חוזרים.

איך הגעתי לכאן…שוב

זה היה "הטיול אחרי הצבא", או איך שקוראים לו. לאחר השחרור, בינואר 96, טסתי לראשונה בחיי עם בן זוגי לנברסקה לחוות סוסים. ולא, אני לא רוכבת לא מלטפת, לא מפרזלת ואפילו לא מתקרבת אבל הוא ביקש שננסה ואני שלא היה אכפת לי גם לטוס לאוזביקסטן, אמרתי יאללה!

רוחניק

מסתבר שאני רוחניק. כך לפחות טוענים כמה ממכריי, שאולי בגופם בישראל אך בנפשם עדיין משוטטים ברחובות ניו-דלהי. אני עדיין לא בטוח מה זה אומר מבחינת היום יום שלי. אולי אני צריך להתחיל ללבוש שרוואלים לבנים מתנפנפים, או לעשות קעקוע קטן של דולפין. בקטע של שיער ארוך אני חושב שכבר איחרתי את המועד.

נתק, ותודה לטכנולוגיה!

לכמה מאתנו יש וואטסאפ ובתוכו  קבוצות של המשפחה, החברה, העבודה וכו'? כמעט לכולנו, לא?  בזמנו חשבתי שזה יקרב את המשפחה והחברים שפרוסים ברחבי העולם, אבל הקידום הטכנולוגי הזה, לדעתי, הרחיק הרבה מאתנו אחד מהשני.

ג'ינס וטי שירט מייד אין יזראל

כשהורי העבירו אותי לארה"ב בפעם הראשונה (כן, היו עוד לא מעט פעמים אחר כך) הם העבירו אותי כצברים גאים שרצו מאוד להשתלב בסביבה החדשה. עברנו לפרבר ישנוני בניו ג'רסי לבית חמוד בצבע זית (אל תשאלו) מוקף בדשא אמריקאי ירוק בוהק ומכוסח למשעי. המכוניות שלנו היו אמריקאיות גדולות סירות אמריקאיות רחבות ששטות ברחובות האמריקאים הגדולים ומצייתות לכל […]

אהבתם? עשו לנו לייק!