ארכיוני תגיות: רילוקיישן עם ילדים

איזו קופת חיסכון יש לילד שלך?

כאשר אני משוחחת עם הורים שמגיעים להדרכה והם מספרים לי על הילד "הבעייתי", אני מבקשת מהם  מידע משלים על ההתנהגות של הילד – איך הוא מתנהג בבית? איך הוא מתנהג עם חברים? איך הוא מתפקד בגן או בכיתה? 

על יכולות וגיבורי-על או: איך גיליתי גבורי-על בסוואנה

משפחה אחת שאני מכירה וארבעת ילדיהם, רובם מתחת לגיל חמש, עשו רילו לסוואנה, ג׳ורג׳יה. סוואנה היא עיר דרומית קלאסית, חביבה ועשירה בהסטוריה. בחנויות מבחר רהיטי עץ חמודים, בגדים צבעוניים (שלא כמו בניו יורק), מאכלים משמינים בלי פירוט קלורי ואנשים שפותחים לך את הדלת וגם מחזיקים אותה פתוחה עד שתגיעי. אנשים לא מצפצפים והתור נינוח לגמרי. בזרם המבקרים […]

נעים מאוד, אני אשת

אז-מה-את-עושה-שם-בכלל?! זה הניסוח המדויק של הדבר הראשון שנפלט מהפה של כל מי שעומד מולי ומבין לראשונה על הרילו שלנו. אולי לאחר מכן מתווספות שאלות סקרניות לגבי החיים במקום אחר; האם זה נחמד, האם זה קשה, ומה לגבי הגעגועים… אבל השאלה הראשונה שנשאלת שוב ושוב היא- מה את עושה שם?!

חופשי זה לגמרי… לבד?!

כאשר משפחתי ואני יצאנו לרילוקיישן, עוד לא הייתי מדריכת הורים ועוד לא ידעתי את כל מה שאני יודעת היום. הגענו למקום זר ומוזר, קר ומנוכר, ואני  כל מה שחשבתי עליו היה הילדים. ניסיתי להיות חזקה בשבילם.

על גולות וגולים. בעיקר עצמיים.

יש האומרים שכשאת ׳תופסת׳ משהו, מבינה אותו לגמרי, את נהפכת לדבר הזה ואז לא יכולה יותר להביט עליו מן הצד, מבחוץ. מכיון שנעשית הדבר – את כבר בפנים, והראיה היא מבפנים החוצה. מן שינויי פרספקטיבה שכאלה, כמו התמונה של הזקנה-צעירה. אני שם. בחלק מהזמן אני אמריקאית ויש לי גם דגל ותעודה ובחלק מהזמן אני לגמרי […]

עצות ואנטי-עצות

10 דברים שלא כדאי, לא רצוי ולעיתים אפילו מגעיל, לֹאמַר ליוצאים לרילוקיישן:

המרחב שבין שני עולמות

כשגרנו בישראל חלמתי על מגורים בחו"ל, זה נשמע כל כך סקסי והרפתקני, לצאת מ"הביצה המקומית" אל העולם הגדול. קינאתי באנשים שעשו את זה ועברו להתגורר בחו"ל. שנים בן זוגי ואני השתעשענו ברעיון לעבור לכמה שנים לחו"ל. אפילו לא מקום ספציפי. אבל עם תינוק זה לא התאים לנו והיינו עסוקים עם העסק וה"גדול" בדיוק התחיל כיתה א', […]

תכף אשוב – סיפור כיסוי

גילוי נאות: אני לא מרגלת. אולי כן. אבל לא בסוכנות ספציפית. אני מרגלת מטעם עצמי. זוכרים את השורה הזאת מ׳מיץ פטל׳ בה הארנב אומר: ״אז אם אתם חברים שלי, אז בואו אלי הביתה!״

אז איזו שפה מדברים אצלכם בבית?

לא מזמן פנתה אלי אמא ישראלית מארצות הברית, ושאלה מה עדיף לדבר עם ילדיה בבית – עברית או אנגלית?

יושבוט. קמות, עושות ויושבוט

ברוב המקרים, אנחנו, הנשים,  עוזבות חיים שלמים של בית, קריירה, חברות ובית קפה קבוע, בשביל לנסוע בעקבותיו – בעקבות הרילוקיישן שלו, ההגשמה שלו וההתקדמות שלו. האם זה מספיק לנו ומספק אותנו? מה אנחנו מצפות להשיג בשבילנו בשנים הללו? מתוך הרצון לענות על שאלות אלו בעצמנו ולעצמנו, הקמנו את "לשבט" לנשות ניו יורק והסביבה.

על רילוקיישן: זה שהיה וזה שיהיה…

טוב, אז האמת שזו לא הפעם הראשונה שלנו שאנחנו אורזים הכל ונוסעים… מי אנחנו ?  שי, ליאת, מאיה, בר ואיתמר, וביחד אנחנו משפחת שם טוב…

המסע לשם: בדרך חזרה לישראל

לפני ארבע שנים וחצי ארזנו, בעלי ואני, את הילדים ואת החיים שלנו ועברנו לאנגליה. ההחלטה התקבלה אי שם בסביבות אוגוסט 2011 כאשר בעלי קיבל הצעת עבודה. למה עברנו לאנגליה?

מה קורה כשאנחנו מתמסרים לכאבו של הילד שלנו?

יש כאן מישהו בקהל שלא חש ייסורי מצפון על הטלטלה שהוא העביר את הילד/ים ברגע שהחליט לצאת לרילוקיישן? אל תענו… אין חיה כזאת… ייסורי מצפון הם אחד מהמרכיבים של ההורות, בין אם נרצה ובין אם לאו. הבעיה עם ייסורי המצפון מתחילה כאשר הם מנהלים את הדרך בה אנחנו מגיבים.

אהבתם? עשו לנו לייק!