ארכיוני תגיות: רילוקיישן

רילוקיישן: המדריך למתחילים

הימים נהיו ספורים עד הטיסה למינכן ומלאים בטירוף של בירוקרטיה ומעברים. לאחרונה, הרבה שואלים אותי מה כדאי לעשות לקראת הרילוקיישן ומתי צריך לעשות כל דבר.

הביתה

בשעה שאני כותבת, סימבה הכלב נח כאן לידי, אוזנו ממש מתחת לוונטה של האוויר הקריר (סופסוף התחמם בחוץ) והשערות הקטנות של פרוותו הרכה רועדות קצת ברוח הקרירה שמתנשבת לה.

על יכולות וגיבורי-על או: איך גיליתי גבורי-על בסוואנה

משפחה אחת שאני מכירה וארבעת ילדיהם, רובם מתחת לגיל חמש, עשו רילו לסוואנה, ג׳ורג׳יה. סוואנה היא עיר דרומית קלאסית, חביבה ועשירה בהסטוריה. בחנויות מבחר רהיטי עץ חמודים, בגדים צבעוניים (שלא כמו בניו יורק), מאכלים משמינים בלי פירוט קלורי ואנשים שפותחים לך את הדלת וגם מחזיקים אותה פתוחה עד שתגיעי. אנשים לא מצפצפים והתור נינוח לגמרי. בזרם המבקרים […]

חופשי זה לגמרי… לבד?!

כאשר משפחתי ואני יצאנו לרילוקיישן, עוד לא הייתי מדריכת הורים ועוד לא ידעתי את כל מה שאני יודעת היום. הגענו למקום זר ומוזר, קר ומנוכר, ואני  כל מה שחשבתי עליו היה הילדים. ניסיתי להיות חזקה בשבילם.

על נהרות בבל…

האם גם אתכם פוקדים געגועים למולדת? אותה מולדת ממנה נפרדתם באנחת רווחה, אך פתאום אתם חשים כמיהה להיות שם, לחוות את  ההוויה הישראלית, געגועים לנופים המוכרים, למקומות שהם גם זכרונות, ל"להרגיש בבית", ולאנשים הישירים, שמדברים בשפת האם שלנו – שפה שפעם לקחנו כמובנת מאליה?

חג הבית

עוד מעט חנוכה. חג האורות. השדרה החמישית זוהרת באור יקרות, בבלוג המקצועי אני מעלה פוסטים של אור, חום, נרות, סופגניות, תחרות הסוודר המכוער לחנוכה (שטות כזו של אמריקאים) וכל מה שאפשר לטגן בשמן. עמוק.

תכף אשוב – סיפור כיסוי

גילוי נאות: אני לא מרגלת. אולי כן. אבל לא בסוכנות ספציפית. אני מרגלת מטעם עצמי. זוכרים את השורה הזאת מ׳מיץ פטל׳ בה הארנב אומר: ״אז אם אתם חברים שלי, אז בואו אלי הביתה!״

המסע לשם: בדרך חזרה לישראל

לפני ארבע שנים וחצי ארזנו, בעלי ואני, את הילדים ואת החיים שלנו ועברנו לאנגליה. ההחלטה התקבלה אי שם בסביבות אוגוסט 2011 כאשר בעלי קיבל הצעת עבודה. למה עברנו לאנגליה?

הדשא של השכן ירוק יותר (לפחות בפייסבוק…)

מי מכם שנסע לרילוקיישן ולא פעיל בפייסבוק – שירים יד. או! ככה חשבתי. עבור רובנו, הפייסבוק הוא אחת מהדרכים המוצלחות יותר להתעדכן במה שקורה בארץ, וגם, יותר חשוב – להעביר קצת מהחוויות שלנו ברילוקיישן אל חברינו וקרובינו שנשארו בישראל.

רילוקיישן Part 2

בואו הפעם נתחיל מהסוף. אני התחלתי לפחד, התחלתי לחשוש מהסיטואציה שעד כה הייתי כה בטוחה בה ובדרך שטוויתי לעצמי (גם הדרך הזו לקחה זמן). כן, בעלי התקבל לעבודה טובה, תאגיד אמריקאי ענק, הטבות, בונוס חתימה, בונוס רילו, וכו' וכו'. כבר הבנתן/ם את המסר. אז מה הקאצ'?

עכשיו תורי!

מר בחור לגמרי פרגן כשהודעתי לו שעכשיו תורי ואני נוסעת לבודפשט ל-8 ימים ויהיה עליו להקדים ביומיים את חזרתו מעוד כנס בוושינגטון הבירה.

רגע לפני החלום

הפחד הכי גדול בהגשמת החלום הוא כשהחלום אכן מתגשם. כשרק הכרנו, אחד נושאי השיחה הראשונים שלי ושל מי שתהפוך לימים לאשתי, היה הרצון של שנינו לחיות מספר שנים בחו"ל במסגרת כזו או אחרת. לא ממש היה לנו מושג איך זה יקרה והאם בכלל זה יקרה, אבל אני מניח שזה היה עוד חלום שקיים אצל הרבה אנשים.

זו לא את, זה אני

זה אולי כמו לצאת מהארון ולהיות מי שאתה באמת. זה אולי כמו אחרי שנים רבות באותו מקום עבודה, לעבור למקום חדש שמתייחס אלייך ממש טוב, עד שאתה לפתע רואה את כל הדברים שהיו לא נכונים במקום שעזבת. זה אולי כמו להיפרד ממישהי שלא עושה לך טוב ולהרגיש משוחרר, אבל תמיד להתגעגע ולקוות שאולי היא תשתנה […]

אהבתם? עשו לנו לייק!