אמא מייד אין il

בתאל ליברמן

על בתאל ליברמן

בת 31, מעיר קטנה ונידחת במרכז הארץ: אור יהודה, מרכז השיפודים הארצי. היום גרה בשיקגו הקרה ומנסה להזכר באיך היו החיים כאשר הקור היה ברמה של תנור ספירלה קטן שבישלנו עליו ערמונים ולא ברמה של: "3 שכבות צריך רק כאשר מגיעים למינוס 12 מעלות". מורה בבית ספר יהודי, אמא של נונו השובבה ואישתו של מיכאל (שמו בישראל). נושאת בגאווה את פערי השפה והתרבות (בעיקר בויכוחים עם האיש האמריקאי היקר שלי). החלום שלי הוא לעמוד על הר הרצל ביום העצמאות ולהדליק משואה יחד עם סבתוש, ולתפארת מדינת ישראל! עוד עליי בבלוג הנוסף שלי: http://eemashelnunu.blogspot.com/ /

where is the local makolet?

הנה שיר – כתב והלחין דני סנדרסון.

אני זוכר אותה,

אני זוכר אותה מהמכולת.

אני זוכר אותה,

אני זוכר אותה קונה שם סולת.

והיא נתנה לי להחזיק לה

את הקרמבו

וגם ביקשה ממני בקבו…

קים של טמפו.

 טוב, מכולת אין בשיקגו, לפחות לא באזורים ה"נורמלים"של שיקגו. פה יש לנו סופרמרקט, וור האוס, גרוסרי סטור (גרוסרי סטור יכול להיות גם וול מארט) , דראג סטור – נראה לי שכך זה עובד גם במקומות אחרים ביבשת. מכולת אפשר למצוא באזורים בהם לא הומלץ לי לבקר…

עוד בימי ניו אורלינס חשקה נפשי בקילו סולת, קרמבו וגם בקבוק טמפו. את אף אחד מהנ"ל לא ניתן להשיג בניו אורלינס (לפחות לא במצב טרי, ישראלי ואכיל). אחת הבעיות הקשות שנתקלתי בהן פה, בארץ לא לנו, היא בעיית האוכל. ישראל היא מעצמת אוכל! אפילו אם עיר שלמה כמו אור יהודה מקדישה את עצמה לשיפודים וקובות, ישראל היא בהחלט מעצמת אוכל מגוונת מאוד. והרמה, רבותי, לא תבייש את בלוטות הטעם של היהודי הנודד. אבל, כמו שאתם יודעים, אני חיה בארץ לא לנו. וזה קשה. קשה. ועצוב כאשר זה מגיע לאוכל.

אני שומרת כשרות בבית, ובחוץ אני אוכלת כושר סטייל, או מה שנקרא veggie t'ref. בשיקגו אפשר למצוא המון אוכל, ואוכל טוב! פיצה בשיקגו סטייל היא משהו חלומי, הדיפ דיש הזה הוא תענוג לאוהבי הפיצה ואוהבי אוכל בכלל. אפשר למצוא פה הכל מהכל. למרות הכל, יש בעיה – הטעם של הבית נשאר בבית, בארץ.

בכל שנה אני מקבלת חבילות מהמשפחה ומחברות עם מיטב החטיפים ותבלינים ישראלים. סבתא הולכת למכולת, או למושב וקונה לי תבלינים טריים וריחניים, מוסיפה על זה במבה, שקדי מרק ועוגיות מזרחיות מעשה ידה וחותמת באיזה חמסה, או בגדים לנונו עם ריח של אבקת כביסה סוד. תענוג. לוקח לי חודשים עד שאני מסכימה להלביש לה את הבגדים, רק כי אני לא רוצה שיאבדו את הריח של הבית. את האוכל אני שומרת לארועים מיוחדים ובתבלינים אני משתמשת בקמצנות אבל באהבה.

שיהיה ברור, יש פה בשיקגו הגדולה במבה, שקדי מרק ותבלינים ישראלים. פה בשיקגו ניתן להשיג את הרשימה של דני סנדרסון (לפחות את הסולת והקרמבו, לא סגורה על הטמפו), אבל הטעם הזה של הבית הוא פרייסלס. הטעם של הבישולים לא ניתן להחלפה גם כאשר מצליחים למצוא את כל המרכיבים, ואפילו מותגים ישראלים. אני לא יודעת מה, אבל אולי משהו גם בחוויה הישראלית. מה שבטוח זה שתמיד מתחשק לי משהו "כמו בארץ". אז הנה שני מקרים, מלווים בשני מתכונים!

בהריון של נונו, בחודש שישי כל כך התחשק לי דבלה (ממתק טריפולטאי אותנטי שמכינים לפורים, חינה או בר מצוה). המצרכים הנדרשים הם מאוד בסיסיים – קמח וביצים. העבודה רבה ולא פשוטה. אבל, אין מה לעשות, צריך לספק את רצונות ההריונית. אז בחודש שישי בערב חורפי קפוא בשיקגו הכנתי לי דבלות! היה להיט.

דבלה טריפוליטאית

4 ביצים

קמח – כמות קמח שנכנסת ב4 ביצים (כלומר עד שמגיעים למצב של בצק רך ונעים למגע)

לשים את הבצק. חותכים לכ-20 חתיכות.

שתי אפשרויות – מתחילים לרדד כל חתיכה (עד היום אני לא מבינה איך עמדתי שעתיים ורידדתי בצק בחודש שישי)  עד שכל חתיכת בצק הופכת לרצועת בצק צרה, דקה וארוכה. photo-33צריך לקמח המווווווון! או שאפשר להעביר כל חתיכה במכונות פסטה ומקטינים את רמת הרידוד במכונה עד שמגיעים לרצועת בצק ארוכה, צרה ודקה שלא נקרעת.

מניחים את כל הרצועות לייבוש על משענת הכסא, על גבי מגבת וכאשר מסיימים להכין את כל הרצועות מחממים שמן בסיר עמוק. המווווון שמן! הדבלה צריכה לשחות בשמן כדי להיות מוכנה.

photo-32כאשר השמן חם מספיק לוקחים מזלג ובתנועות סיבוביות (הבצק סביב המזלג ללא מגע של הבצק בעצמו) מגלגלים את הבצק על המזל ובו זמנית טובלים בשמן. נשמע מסובך, אני יודעת, אבל זה לא.

אחרי שמסיימים את כל הרצועה נותנים לדבלה להשאר בשמן כמה שניות, עד לקבלת צבע בלונדיני מהמם. מוציאים ושמים בקערה יחד עם יתר החברות שיצטרפו בקרוב. כאשר כל הדבלות מתקררות אפשר לשפוך עליהן דבש (סוכר מומס עם מים על הגז – סבתא אומרת שצריך להוסיף כמה טיפות לימון) ולהוסיף על הדבש סוכריות עגולות צבעוניות.

photo-34

בשבוע שעבר בביקורי בסופר, נחו עייני על מוצר שגרם לחיוך רחב על פניי. בורגול! ישראלי! מיד חטפתי והכנתי קובה בורגול עיראקית אמיתית! קבלו מתכון על פי דודה שלי האלופה בקובות (והיא בכלל לא עיראקית, דודה שלי)

קובה בורגול עיראקית

מצרכים:

חצי קילו בורגול

הרבה קמח (ע"פ דרישה)

למילוי –

חצי קילו בשר טחון

2 בצלים

תבלינים

למרק –

מים

כורכום

איך מכינים?

photo-31שמים את הבורגול בקערה עם מים לכמה שעות. לפני ההכנה של הקובות מטגנים את הבצל ומוסיפים את הבשר והתבלינים עד שמשחים (מבחינת תבלינים – אני הוספתי כמון, חוויג' ובהרת).

מוסיפים לבורגול קמח על פי דרישה, וזה די הרבה קמח, משהו כמו שתי כוסות קמח. המטרה היא להגיע לבצק אחיד. הבצק גם יהיה דביק, אבל צריך להיות אחיד. בינתיים מרתיחים מים בסיר גדול ומוסיפים כורכום (2 כפות בערך) מכינים כדורים מהבצק (ממליצה להניח את הכדורים על משטח מקומח היטב כדי להתמודד עם הדביקות). משטחים כדור ושמים עליו תערובות בשר,משטחים כדור נוסף ומניחים מעל תערובת הבשר ומהדקים היטב מסביב.

"זורקים" בעדינות לסיר המרק הרותח לכמה דקות ומוציאים לצינון.

photo-30

הקובה מוכנה כאשר צבעה צהוב והמעטפת מבושלת. תהנו!

photo-29

בפעם הבאה, קינוח!

אמא של נונו

 נ.ב -אני גרועה בכתיבת מתכונים כי למדתי מסבתא לבשל לפי העין בלי כמויות מדוייקות. סליחה מראש.


תגיות:, , , , , , , , ,



עדיין אין תגובות

השאירו תגובה

אהבתם? עשו לנו לייק!